שימור שמות המקומות בישראל לאורך הדורות

אחד הקשיים בזיהוי אתרים היסטוריים אינו רק היעלמותם תחת הררי חול ואבק והפיכתם לתילים אלא גם החלפת השלטון - ואיתו התרבות, השפה ושמות המקומות.

על פי רוב עם כיבוש חבל ארץ החליפו השליטים החדשים את שמות המקומות לשמות התואמים את שפתם ותרבותם.

קונסטנטינופול הפכה לאיסטנבול. לוטטיה הרומית הפכה ברבות הימים להיות פריז. סנקט פטרבורג שינתה את שמה ל- פטרוגרד ב-1914, ל- לנינגרד ב-1925 וחזרה להיקרא סנקט פטרבורג ב-1991. ניו-אמסטרדם החליפה את שמה ל- ניו-יורק עת עברה משליטה הולנדית לשליטה בריטית. ועוד ועוד דוגמאות.

גם באזורנו – העיר כָּלַח האשורית קיבלה את הכינוי תל נמרוד (על שם נמרוד המקראי) ב-1766 לערך ומאז דווקא הכינוי דבק בה. תדמור ידועה יותר כ- פלמיירה וכדומה.

גם שמן של מדינות שלמות לא נפקד וכך הפכה פרס לאיראן.

כל פעם שהתחלפו השלטון, הדת, התרבות או התושבים בחבל ארץ השתנו איתו גם רבים משמות האתרים והותאמו לתושבים החדשים בחבל הארץ.

בארץ ישראל נעשה מהלך שכזה כחלק מניסיון הרומאים לעקור את הסממנים הלאומיים של ארץ ישראל למניעת מרד נוסף לאחר מרד בר-כוכבא.

בראשו הוחלף שם חבל הארץ מ- יהודה ל- סוריה-פלשתינה (Palæstina Syria) על שם חבל הארץ הקדום של הפלישתים (ולמרות שלאלו כבר לא נותר זכר תרבותי או אתני בתקופה זו) אשר לימים הפך ל- פלסטין/ פלסטיין (Palestine / Palestina) או בתעתיק העברי בימי המנדט: פלשתינה.

שמה של ירושלים הוחלף (בשנת 130-136 לספירה) ל- איליה קפיטולינה כאשר עדות לכך ניתן למצוא במפת פויטינגר, מפה רשמית של האימפריה (על יסוד מפת תלמי) אשר מתארת את רשת "שירות הבלדרים" (Cursus publicus) של האימפריה הרומית, ששורטטה בראשית המאה ה-4 לספירה או תחילת המאה ה-5, הכיתוב ליד העיר ירושלים מציין:

" Antea dicta Herusalem n(u)n(c) helya capitolina" (פעם נקראה ירושלים, היום אליה קפיטולינה).

גם עיר הנמל החשובה עכו זכתה לשם לטיני (PTOLEMAIS על ידי תלמי השני ו-Saint Jean d'Acre על ידי הצלבנים הצרפתיים) ועוד דוגמאות רבות.

עם זאת, ובתהליך ייחודי לארץ ישראל, דווקא הכיבוד הערבי של ארץ ישראל (החל משנת 630) קיבע את שמותיהם המקוריים של האתרים בארץ על יסוד שמותיהם העבריים (אשר השתמרו עד תקופה זו ברובם המכריע) ובמקרים הבודדים את השם היווני או לטיני-רומי וזאת למרות שהשפה הערבית הפכה להיות השפה השלטת ברוב חלקי הארץ (ולפחות שפת בני המקום וה"עם").

למעט כפרים בודדים וזניחים יחסית, וכן העיר רמלה - שהיא העיר היחידה אשר הוקמה מיסודותיה ב- 1,200 שנות  השלטון המוסלמי בארץ ישראל כל האתרים בארץ שמרו על שמם המקורי, לרבות חבלי ארץ, תילים ואיי-חורבות, על שמם המקורי, או שם שמשמר את שמם המקומי.

מעניין לציין לעניין זה את העיר עכו. מקור שמה הקדום של עכו לא ידוע אבל זו נזכרה בשמה כבר  בספר שופטים. לאחר כיבוש העיר על ידי תלמיד השני (בסוף המאה השנייה לפנה"ס)  שונה שמה ל"פטולמאיס" או "אנטיוכיה בפטולמאיס". לאחר כיבוש העיר על ידי הערבים (במאה השביעית) שונה שמה חזרה לשם המקורי בתצורה "עכא". בתקופת השלטון הצלבני בעכו שונה שמה שוב והיא נקראה על שמו של יוחנן המטביל בצירוף שמה הערבי ונקראה "יוחנן המטביל מאקרא/ אקרי" (ובשל טעות זה זוהתה בטעות כ"עקרון" הפלישתית)ץ לאחר הכיבוש הממלוכי של עכו מידי הצלבנים הושב לה שמה הערבי (בשינוי הדגש) וזו נקראה אקא.

בזכות שימוש השמות בשפה הערבית זיהו חוקרים רבים לאורך התקופות את המקומות הנזכרים במקורות השונים (החל בר' אשתורי הפרחי, בספרו "כפתור ופרח" מהמאה ה-14 ועד ספרו שלEdward Robinson Researches in Palestine ב-1838).

למעשה בדרך של הצלבת המידע, השם הערבי, התיאור הגיאוגרפי ממקורות שונים, הצלבת המידע מול מפות או ספרי גיאוגרפיה (כדוגמת האונומסטיקון – ספרו של אוסביוס מהמאה ה-4 לספירה אשר סקר כ-1,000 מקומות שנזכרו בכתבי הקודש וזיהה חלק נכבד מהן באמצעות מפות רומאיות) והממצאים בשטח הצליחו בישראל לקבוע את זיהויים של אתרים שונים, ואף אזורים וחבלי ארץ, ביתר קלות מאשר במקומות אחרים בהם לא נשתמרה מסורת רציפה ואחידה של שמות המקומות.

ראויה לציון עבודת המחקר הנכבדת של פרופסור יואל אליצור שראתה אור בספרו "שמות מקומות קדומים בארץ ישראל, השתמרותם וגלגוליהם" שם מצליב פרופסור אליצור בין מקורות המידע השונים ומזהה כ-200 שמות שנשתמרו עד ימינו.

ספק רב עם יש חבל ארץ נוסף שבו צפיפות השתמרות שמות המקומות לאורך תקופה ארוכה כל-כך, ונוכח החלפות גורם שולט והרכב האוכלוסייה המקומית הרב כל-כך.