מפות בעת העתיקה או במילים אחרות: העולם שטוח !?

אחת האמונות המקובלות על תפיסת העולם העתיק את כדור הארץ היא שאנשים האמינו שהארץ שטוחה לפחות עד תקופתו של קולומבוס שהיה צריך "לשכנע" אותם שהארץ עגולה.

למעשה זה אינו נכון כלל.

כנראה שבהתחלה (בעיקר בתקופה הטרום יוונית) התשובה לכך תהיה כן (ובפרט באזורים ללא ים). אבל אז המפות הן מקומיות, קטנות ובעלות מטרה ("חפש את המטמון" או "היכן הבאר?"). על "עתיקות" שרטוטי המפות תוכלו לקרוא כאן.

באופן מקביל ועצמאי התחילו תרבויות שונות, שהחלו להתרחב ו"לראות עולם", להבין כי הארץ אינה שטוחה.

התפתחות התובנה שהארץ עגולה מוכרת לנו בעיקר מהפילוסופים ("פילו" = אהבה "סופיה" = ידע) הייוונים.

החל מפיתגורס במאה ה-6 לפני הספירה שדיבר על היות הארץ כדורית.

המשך באפלטון (המאה ה-5 לפני הספירה) שדבריו לעניין זה הובאו בדיאלוג  "פיידון".

דרך אריסטו (המאה ב-4 לפני הספירה) שכבר ניסה לחשב את היקפה (בסטייה די גדולה מהאמת) והחומרים ממנה היא עשויה.

ארטוסתנס שהצליח לחשב את היקף כדור הארץ בסטייה של כאחוז אחד בלבד ולאחריו שיפרו את החישובים פילוסופים נוספים כפוסידונוס וסטרבו שהגיעו לרמת דיוק די מרשימה בהינתן בכלים שעמדו לרשותם.

על יסוד חישובים אלו הוערך המרחק בין אירופה להודו (מכיוון מערב) בכ-12,000-13,000 ק"מ ועל יסוד הערכות אלו, בין השאר, ביסס קולומבוס את מסעו המפורסם (רק שלהפתעתו "נתקל" ביבשת בדרך, או ליתר דיוק באחד מאיי בהאמה).

עם זאת, לאורך השנים, ולמרבה ההפתעה עד ימינו אנו, תמיד היו אנשים שהאמינו שכדור הארץ הוא שטוח ותיאוריה זו זוכה לתומכים עד ימינו שיוצאים כנגד ה"קונספירציה" של המדע ונאס"א שפוגמים להם בתיאוריה היפה...)