מוסכמה: מפות פונות צפונה (?)
כיום אנו רגילים שמפות פונות צפונה. האם האם זה תמיד היה המצב? אז זהו - שלא בהכרח!
פירושים מקובלים למילה "אוריינטציה" (orientation) :
הכרת הסביבה, התמצאות במרחב, הכיוון הנכון ...
אבל "אוריינטציה" (orientation) הוא מונח מתחום המיפוי העתיק שנגזר מ- Orient שזה: מזרח.
למעשה מפות רבות בעת העתיקה פנו דווקא לכיוון מזרח. ומזרח, כיוון זריחת החמה, הוא הכיוון ה"ראשון" במעלה. מעובדה זו (או אוריינטציה זו) נגזרו שמות הכיוונים ומקומות (בעברית ובשפות נוספות).
בעברית לדוגמא ניתן לראות כי שמות המקומות נגזרים מאדם שעומד ופניו מזרחה, לדוגמא:
מזרח – נקרא גם "קדם" ו"קדמה" (ומזה גם המילה "קדימה" ככיוון). לדוגמא:
- רוח קדים שהיא רוח מזרחית.
- ים המלח נקרא בספר יחזקאל כ"ים הקדמוני": " ופאת קדים מבין חורן ומבין דמשק ומבין הגלעד ומבין ארץ ישראל הירדן מגבול על הים הקדמוני תמדו ואת פאת קדימה " (יחזקאל מז, יח)
- " ויטע [השם] גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר " (בראשית ב, ח).
- " ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת אשור " (בראשית ב, יד) "קדמת אשור" לפי רש"י - למזרחה של אשור.
- " והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון בקיץ ובחרף יהיה " (זכריה יד, ח)
מערב – נקרא גם "אחור" ו"אחרון" וגם "ים" (על שם הים התיכון הקרוי גם "הים האחרון"). לדוגמא:
- " כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהיה גבלכם " (דברים יא, כד).
- " והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון בקיץ ובחרף יהיה " (זכריה יד, ח)
- " ... על כן קראו למקום ההוא מחנה דן עד היום הזה הנה אחרי קרית יערים " (שופטים יח, יב)
דרום – נקרא גם ימין על הטיותיו.
- " ... עורי צפון ובואי תימן ... " (שיר השירים ד, טז).
- " צפון וימין אתה בראתם תבור וחרמון בשמך ירננו " (תהילים פט, יג)
- " בן אדם שים פניך דרך תימנה והטף אל דרום והנבא אל יער השדה נגב " (יחזקאל כא, ב) כאשר שלושת שמות הדרום נזכרים בפסוק: "תימנה" (משלון "ימין", דרום ו-נגב.
- שם המדינה "תימן" נגזר מהעובדה שהיא היתה "הכי ימנית".
צפון – נקרא גם "שמאל".
- " ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק " (בראשית יד טו).
- נקרא בערבית שִׁימָאל.
עד העת החדשה לא כל המפות פנו צפונה ולמעשה במפות קדומות היה כיוון מזרח הכיוון העיקרי שאליו כוונו בדרך כלל המפות, כלומר המזרח היה בראש המפה ושמות המקומות נכתבו בהתאם.
למשל: במפת מידבא מן המאה השישית לספירה. על⁻מנת להתאים את המפה לעולם, היה צריך לכוון אתה מזרחה, תהליך זה נקרא אוריינטציה.
מפת פויטינגר פונה מערבה וכן הלאה.
אז איך כבש הצפון את הבכורה?
אחת המפות החשובות ביותר עד העת החדשה היתה מפת תלמי.
תלמי היה איש אשכולות רומי שחי באלכסנדריה במאה ה-2 לספירה. הוא עסק במתמטיקה, אסטרונומיה ואסטרולוגיה (שהיו אז מדע אחד. למעשה המודל שבו כדור הארץ מצוי במרכז והכוכבים נעים סביבו שרד עד ימי הרנסס) וגיאוגרפיה.
בספרו המונומנטלי "גיאוגרפיה" (ספר היסוד עד העת החדש לגיאוגרפיה, קרטוגרפיה ועוד) נכללה מפת העולם כפי שהיה ידוע אז. כחלק מהמודל האסטרונומי שלו הציב תלמי את הצפון בראש מפתו.
עבודתו של תלמי היתה בעלת השפעה רבה כל כך שאפילו בעידן התגליות של המאות ה-14 וה-15 התבססו מפות העולם העיקריות על עבודתו.
זה, בחיבור ההתבססות על כוכב הצפון בניווט ולאחר מכן על המצפן הובילו ל"הצפנת" המפות כברירת מחדל.
לסיכום:
מפות עתיקות (ובפרט מפות עד המאה ה-16) יכולות לפנות לכל כיוון, כמעט.
מפות אירופיות רבות שתיארו את ארץ ישראל פנו מזרחה (יחד עם כיוון סיבוב כדור הארץ, או הזריחה ליתר דיוק, עם הנוהג הותיק של אוריינטציה למפות ומהסיבה הפשוטה שארץ ישראל נמצאת מזרחית לאירופה והגישה האירופאית אליה היא בעיקר מהים (נמל עכו ונמל יפו).
אישית אני לא מכיר מפות בכלל ומפות ארץ ישראל בפרט שפונות דרומה (לפחות לא עד המאה ה-20) אולם ישנם איורים שפונים דרומה בשם זוית הראייה שבה בחר המאייר.
ראוי לציין שבמהלך המאה ה-20 עלו גם ביקורות חברתיות ופוליטיות על הצפת המפה בכלל והיטל מקרטור בפרט ועל זה תהיה הרחבה במאמר נפרד.
