אז כמה בתי מקדש היו?

בדרך כלל נהוג לחלק את תקופת בתי המקדש לבית ראשון ובית שני ואת הציפייה לבנייתו (או הופעתו) של בית המשפט בימינו ל"בית המקדש השלישי".

אבל אפשר לשאול גם כמה בתי מקדש היו – קרי: כמה מבנים שונים ונפרדים עמדו על הר הבית ושימשו כבית המקדש היהודי.

האם בנין שנהרס ונבנה מחדש הוא אותו ה"בית" או שמא מדובר בשני בתים שונים.

אין ספק שמבחינת התקופה אכן נכון לחלק את תקופות העבודה על הר הבית ל"בית ראשון" ו"בית שני" ואולם מבחינת המבנים עצמם, מבנים עצמאיים ושונים בצורתם לחלוטין, הרי שעמדו על הר הבית לא פחות מ-4 בתי מקדש, ועוד אחד שהיה רק בראשיתו.

בית המקדש הראשון – מקדש שלמה:

למעשה בניית בית המקדש על הר הבית החלה כבר בתקופת דוד המלך.

דוד מעלה את ארון הברית לירושלים כחלק מביצור מעמדה כבירתו ( " ...  וַיָּבִאוּ אֶת-אֲרוֹן [השם], וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ, בְּתוֹךְ הָאֹהֶל, אֲשֶׁר נָטָה-לוֹ דָּוִד; וַיַּעַל דָּוִד עֹלוֹת לִפְנֵי [השם], וּשְׁלָמִים ... שמואל ב', ו, יז) ואף מתחיל בהכנות לבניית בית מקדש של קבע (בניגוד לאוהל מועד אשר ליווה את בני ישראל מיציאת מצרים ועד לבניית בית-המקדש הראשון). בספר שמואל ב' וגם בספר דברי הימים א' מתואר שכבר בתקופת דוד המלך החל דוד לאסוף את החומרים הדרושים לבניית בית המקדש (" .... וְהִנֵּה בְעָנְיִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית-[השם], זָהָב כִּכָּרִים מֵאָה-אֶלֶף וְכֶסֶף אֶלֶף אֲלָפִים כִּכָּרִים, וְלַנְּחֹשֶׁת וְלַבַּרְזֶל אֵין מִשְׁקָל, כִּי לָרֹב הָיָה; וְעֵצִים וַאֲבָנִים הֲכִינוֹתִי, וַעֲלֵיהֶם תּוֹסִיף.  טו וְעִמְּךָ לָרֹב, עֹשֵׂי מְלָאכָה--חֹצְבִים, וְחָרָשֵׁי אֶבֶן וָעֵץ; וְכָל-חָכָם, בְּכָל-מְלָאכָה.  טז לַזָּהָב לַכֶּסֶף וְלַנְּחֹשֶׁת וְלַבַּרְזֶל, אֵין מִסְפָּר; קוּם וַעֲשֵׂה, וִיהִי [השם] עִמָּךְ... דברי הימים א, כב, יד-טו) וכך גם בספר דברי הימים (" ... וַיֹּאמֶר דָּוִיד, שְׁלֹמֹה בְנִי נַעַר וָרָךְ, וְהַבַּיִת לִבְנוֹת לַ[השם] לְהַגְדִּיל לְמַעְלָה לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת לְכָל-הָאֲרָצוֹת, אָכִינָה נָּא לוֹ; וַיָּכֶן דָּוִיד לָרֹב לִפְנֵי מוֹתוֹ. וַיִּקְרָא לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ וַיְצַוֵּהוּ לִבְנוֹת בַּיִת לַ[השם] אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל ... " דברים הימים א, כ"ב, ה).

דוד המלך אף רוכש את גורן ארוונה היבוסי (" ... וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-אֲרַוְנָה, לֹא כִּי-קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר, וְלֹא אַעֲלֶה לַיהוָה אֱלֹהַי, עֹלוֹת חִנָּם; וַיִּקֶן דָּוִד אֶת-הַגֹּרֶן וְאֶת-הַבָּקָר, בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים ... " שמואל ב', כד, כד) והקים בו את המזבח (" ... וַיִּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לַיהוָה, וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים ... " שמואל ב', כד, כה) שמהווה למעשה את עיקר העבודה בבית המקדש.

בבניית בית המקדש הראשון מתחיל שלמה המלך, במצוות אביו. לשם בניית בית המקדש פונה שלמה המלך לחירם מלך צור ורוכש ממנו ארצי לבנון לבניית בית המקדש אשר מועברים לשלמה בדרך הים עד ליפו ומשם מובלים לירושלים.

עוד מעמיד חירם מלך צור בעבור שלמה המלך את חירם משבט נפתלי, חרש נחושת, מתכת וזהב, לנהל את העבודות עבור שלמה המלך.

את עבודות הבניית מתחיל שלמה המלך בשנת מלכותו הרביעית ומסיים אותה בחודש חשוון (שנקרא באותה התקופה חודש "בול") לשנת מלוכותו ה-11 – סך הכל כ-7 שנות בנייה (" ... בַּשָּׁנָה, הָרְבִיעִית, יֻסַּד, בֵּית [השם]--בְּיֶרַח, זִו.  לח וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל, הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, כָּלָה הַבַּיִת, לְכָל-דְּבָרָיו וּלְכָל-מִשְׁפָּטָו; וַיִּבְנֵהוּ, שֶׁבַע שָׁנִים ... מלכים א, ו, לז-לח).

תיאור בית-המקדש הראשון מפורט בפירוט רב בתנ"ך (" ... וְהַבַּיִת, אֲשֶׁר בָּנָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לַיהוָה--שִׁשִּׁים-אַמָּה אָרְכּוֹ, וְעֶשְׂרִים רָחְבּוֹ; וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה, קוֹמָתוֹ.  ג וְהָאוּלָם, עַל-פְּנֵי הֵיכַל הַבַּיִת--עֶשְׂרִים אַמָּה אָרְכּוֹ, עַל-פְּנֵי רֹחַב הַבָּיִת; עֶשֶׂר בָּאַמָּה רָחְבּוֹ, עַל-פְּנֵי הַבָּיִת.  ד וַיַּעַשׂ לַבָּיִת, חַלּוֹנֵי שְׁקֻפִים אֲטוּמִים.  ה וַיִּבֶן עַל-קִיר הַבַּיִת יצוע (יָצִיעַ), סָבִיב, אֶת-קִירוֹת הַבַּיִת סָבִיב, לַהֵיכָל וְלַדְּבִיר; וַיַּעַשׂ צְלָעוֹת, סָבִיב.  ו היצוע (הַיָּצִיעַ) הַתַּחְתֹּנָה חָמֵשׁ בָּאַמָּה רָחְבָּהּ, וְהַתִּיכֹנָה שֵׁשׁ בָּאַמָּה רָחְבָּהּ, וְהַשְּׁלִישִׁית, שֶׁבַע בָּאַמָּה רָחְבָּהּ:  כִּי מִגְרָעוֹת נָתַן לַבַּיִת סָבִיב, חוּצָה, לְבִלְתִּי, אֲחֹז בְּקִירוֹת-הַבָּיִת.  ז וְהַבַּיִת, בְּהִבָּנֹתוֹ--אֶבֶן-שְׁלֵמָה מַסָּע, נִבְנָה; וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל-כְּלִי בַרְזֶל, לֹא-נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ.  ח פֶּתַח, הַצֵּלָע הַתִּיכֹנָה, אֶל-כֶּתֶף הַבַּיִת, הַיְמָנִית; וּבְלוּלִּים, יַעֲלוּ עַל-הַתִּיכֹנָה, וּמִן-הַתִּיכֹנָה, אֶל-הַשְּׁלִשִׁים.  ט וַיִּבֶן אֶת-הַבַּיִת, וַיְכַלֵּהוּ; וַיִּסְפֹּן אֶת-הַבַּיִת גֵּבִים, וּשְׂדֵרֹת בָּאֲרָזִים.  י וַיִּבֶן אֶת-היצוע (הַיָּצִיעַ) עַל-כָּל-הַבַּיִת, חָמֵשׁ אַמּוֹת קוֹמָתוֹ; וַיֶּאֱחֹז אֶת-הַבַּיִת, בַּעֲצֵי אֲרָזִים.  {פ}
יא וַיְהִי, דְּבַר-[השם], אֶל-שְׁלֹמֹה, לֵאמֹר.  יב הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר-אַתָּה בֹנֶה, אִם-תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי תַּעֲשֶׂה, וְשָׁמַרְתָּ אֶת-כָּל-מִצְוֺתַי, לָלֶכֶת בָּהֶם--וַהֲקִמֹתִי אֶת-דְּבָרִי אִתָּךְ, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל-דָּוִד אָבִיךָ.  יג וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא אֶעֱזֹב, אֶת-עַמִּי יִשְׂרָאֵל.  {פ}
יד וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת-הַבַּיִת, וַיְכַלֵּהוּ.  טו וַיִּבֶן אֶת-קִירוֹת הַבַּיִת מִבַּיְתָה, בְּצַלְעוֹת אֲרָזִים--מִקַּרְקַע הַבַּיִת עַד-קִירוֹת הַסִּפֻּן, צִפָּה עֵץ מִבָּיִת; וַיְצַף אֶת-קַרְקַע הַבַּיִת, בְּצַלְעוֹת בְּרוֹשִׁים.  טז וַיִּבֶן אֶת-עֶשְׂרִים אַמָּה מירכותי (מִיַּרְכְּתֵי) הַבַּיִת, בְּצַלְעוֹת אֲרָזִים, מִן-הַקַּרְקַע, עַד-הַקִּירוֹת; וַיִּבֶן לוֹ מִבַּיִת לִדְבִיר, לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים.  יז וְאַרְבָּעִים בָּאַמָּה, הָיָה הַבָּיִת--הוּא, הַהֵיכָל לִפְנָי.  יח וְאֶרֶז אֶל-הַבַּיִת, פְּנִימָה, מִקְלַעַת פְּקָעִים, וּפְטוּרֵי צִצִּים:  הַכֹּל אֶרֶז, אֵין אֶבֶן נִרְאָה.  יט וּדְבִיר בְּתוֹךְ-הַבַּיִת מִפְּנִימָה, הֵכִין, לְתִתֵּן שָׁם, אֶת-אֲרוֹן בְּרִית [השם].  כ וְלִפְנֵי הַדְּבִיר עֶשְׂרִים אַמָּה אֹרֶךְ וְעֶשְׂרִים אַמָּה רֹחַב, וְעֶשְׂרִים אַמָּה קוֹמָתוֹ, וַיְצַפֵּהוּ, זָהָב סָגוּר; וַיְצַף מִזְבֵּחַ, אָרֶז.  כא וַיְצַף שְׁלֹמֹה אֶת-הַבַּיִת מִפְּנִימָה, זָהָב סָגוּר; וַיְעַבֵּר ברתיקות (בְּרַתּוּקוֹת) זָהָב, לִפְנֵי הַדְּבִיר, וַיְצַפֵּהוּ, זָהָב.  כב וְאֶת-כָּל-הַבַּיִת צִפָּה זָהָב, עַד-תֹּם כָּל-הַבָּיִת; וְכָל-הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר-לַדְּבִיר, צִפָּה זָהָב.  כג וַיַּעַשׂ בַּדְּבִיר, שְׁנֵי כְרוּבִים עֲצֵי-שָׁמֶן:  עֶשֶׂר אַמּוֹת, קוֹמָתוֹ.  כד וְחָמֵשׁ אַמּוֹת, כְּנַף הַכְּרוּב הָאֶחָת, וְחָמֵשׁ אַמּוֹת, כְּנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִית; עֶשֶׂר אַמּוֹת, מִקְצוֹת כְּנָפָיו וְעַד-קְצוֹת כְּנָפָיו.  כה וְעֶשֶׂר, בָּאַמָּה, הַכְּרוּב, הַשֵּׁנִי:  מִדָּה אַחַת וְקֶצֶב אֶחָד, לִשְׁנֵי הַכְּרֻבִים.  כו קוֹמַת הַכְּרוּב הָאֶחָד, עֶשֶׂר בָּאַמָּה; וְכֵן, הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי.  כז וַיִּתֵּן אֶת-הַכְּרוּבִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַפְּנִימִי, וַיִּפְרְשׂוּ אֶת-כַּנְפֵי הַכְּרֻבִים, וַתִּגַּע כְּנַף-הָאֶחָד בַּקִּיר, וּכְנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי נֹגַעַת בַּקִּיר הַשֵּׁנִי; וְכַנְפֵיהֶם אֶל-תּוֹךְ הַבַּיִת, נֹגְעֹת כָּנָף אֶל-כָּנָף.  כח וַיְצַף אֶת-הַכְּרוּבִים, זָהָב.  כט וְאֵת כָּל-קִירוֹת הַבַּיִת מֵסַב קָלַע, פִּתּוּחֵי מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים וְתִמֹרֹת, וּפְטוּרֵי, צִצִּים--מִלִּפְנִים, וְלַחִיצוֹן.  ל וְאֶת-קַרְקַע הַבַּיִת, צִפָּה זָהָב--לִפְנִימָה, וְלַחִיצוֹן.  לא וְאֵת פֶּתַח הַדְּבִיר, עָשָׂה דַּלְתוֹת עֲצֵי-שָׁמֶן; הָאַיִל מְזוּזוֹת, חֲמִשִׁית.  לב וּשְׁתֵּי, דַּלְתוֹת עֲצֵי-שֶׁמֶן, וְקָלַע עֲלֵיהֶם מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים וְתִמֹרֹת וּפְטוּרֵי צִצִּים, וְצִפָּה זָהָב; וַיָּרֶד עַל-הַכְּרוּבִים וְעַל-הַתִּמֹרוֹת, אֶת-הַזָּהָב.  לג וְכֵן עָשָׂה לְפֶתַח הַהֵיכָל, מְזוּזוֹת עֲצֵי-שָׁמֶן, מֵאֵת, רְבִעִית.  לד וּשְׁתֵּי דַלְתוֹת, עֲצֵי בְרוֹשִׁים; שְׁנֵי צְלָעִים הַדֶּלֶת הָאַחַת, גְּלִילִים, וּשְׁנֵי קְלָעִים הַדֶּלֶת הַשֵּׁנִית, גְּלִילִים.  לה וְקָלַע כְּרוּבִים וְתִמֹרוֹת, וּפְטֻרֵי צִצִּים; וְצִפָּה זָהָב, מְיֻשָּׁר עַל-הַמְּחֻקֶּה.  לו וַיִּבֶן אֶת-הֶחָצֵר הַפְּנִימִית, שְׁלֹשָׁה טוּרֵי גָזִית; וְטוּר, כְּרֻתֹת אֲרָזִים... " מלכים א, ו, ב-לו)

לבית המקדש של שלמה מאפיינים ייחודיים וביניהם:

עמודי יכין ובועז – עמודי נחושת שעומדים בפתח בית המקדש;

הכרובים שהוצבו בקודש הקודשים, גובהם 10 אמות (כ-4.67 מ') ויחדיו נגעו זה בזה ובשני הקירות הנגדיים שבקודש הקודשים;

ימת הנחושת (או "ים של שלמה") – מתקן לאגירת מים לעבודת המקדש.

עיקר הבית היה בנוי עץ (וזאת אנו לומדים הן מהזמנת העצים לבנייתו מחירם מלך צור והן מתיאור חורבנו על-ידי שריפתו באש) אשר צופה זהב.

בית המקדש הראשון עמד על כנו כ-410 שנים, ככל הידוע לנו מהמקורות ללא שינויים מהותיים במבנהו ומראהו, עד לחורבנו על ידי נבוזראדן, שר הצבא של נבוכדנאצר מלך בבל, בשנת 586 לפנה"ס (" ... וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ--הִיא שְׁנַת תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל:  בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים, עֶבֶד מֶלֶךְ-בָּבֶל--יְרוּשָׁלִָם.  ט וַיִּשְׂרֹף אֶת-בֵּית-[השם], וְאֶת-בֵּית הַמֶּלֶךְ; וְאֵת כָּל-בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת-כָּל-בֵּית גָּדוֹל, שָׂרַף בָּאֵשׁ ... " מלכים ב', כה, ח-ט).

על פי ספר המתואר בספר מלכים ב' חרב בית המקדש הראשון בז' באב (" ... וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ ..." מלכים ב, כה, ח) ואילו לפי המתואר בספר ירמיהו נחרב בית המקדש ב-10 לחודש אב (" ...  וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ ... " ירמיהו, נב, יב).

חז"ל יישבו סתירה זו בתלמוד הבבלי מסכת תענית וקבעו שלהלכה יהא יום התענית ב-9 באב.

ועוד קבעו חז"ל כי " ... מקדש ראשון מפני מה חרב מפני ג' דברים שהיו בו ע"ז [עבודה זרה] וגלוי עריות ושפיכות דמים ... " (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ט', עמוד ב').

לאחר חורבן בית המקדש הראשון יצאה הנהגת העם לגלות בבל.