תצריב – Etching

תצריב הינה אחת מטכניקות דפוס השקע במסגרתה נצרב האיור המבוקש על גבי לוח נחושת.

התחריט פותח על ידי צורפים וחרשי מתכת לעיטור תכשיטים, חפצי נוי, כלי נשק ועוד.

במהלך המאה ה-16 שוכללה הטכניקה של תצריבי נחושת גם לדפוס כשיטה מהירה יותר, קלה יותר לתיקון טעויות במהלך ההכנה וקלה יותר ללימוד על ידי ציירים ומאיירים.

בטכניקת התצריב מצופה לוח נחושת (למרות שנעשה, לעיתים, שימוש גם במתכות אחרות נחושת נחשבה לאיכותית והשכיחה ביותר והפיקה את התוצאות הטובות ביותר) בחומר מבודד מחומצה (וואקס, שעווה וכד').
האמן חורט, באמצעות סיכה, בחומר המבודד עד לפני שטח הנחושת את האיור המבוקש. לאחר סיום החריטה מוטבל הלוח בחומצה כך שהחומצה מאכלת את הנחושת רק דרך החריצים שנחרטו ובכך יוצרת את התחריט בגוף לוח הנחושת.

לאחר מכן מוצא הלוח מהחומצה, נשטף היטב (על מנת שהחומצה לא פגע באזורים נוספים, בלתי רצויים, בנחושת) ומנוקה מהחומר המבודד.

כעת ניתן לעשות שימוש בלוח בדפוס שקע.

בעזרת סיכה חורטים על פלטת המתכת את הדימוי הרצוי; החריטה גורעת קווים ונקודות מהשעווה ופני המתכת נחשפים. עם סיום החריטה, טובלים את פלטת המתכת באמבט חומצה, אשר מאכלת ושורפת את המתכת דרך החריצים החשופים. דליפה של חומצה עלולה לגרום לשריפת שטח הפנים של המתכת, או להיווצרות שקעים וסדקים על גבי המשטח. להפסקת תהליך האיכול של החומצה, מוציאים את פלטת המתכת ושוטפים אותה במים. את חומר הציפוי המגן ממיסים בטרפנטין או ממס דומה. מאחר שהטרפנטין שומני ויכול לפגוע בהדפסה מסירים אותו בספירט מתילי. בסיום התהליך מתקבלת פלטת מתכת עליה חרוט הדימוי הרצוי.