קשר למשהו מתחיל בהכרות. קשה מאוד לאהוב משהו או מישהו שאינכם מכירים. אי אפשר להיות קשורים למשהו ולא להתעניין בו עוד ועוד.
כדי להיות קשור לארץ, ולאהוב אותה, צריך לרצות להכיר אותה. ואיך מכירים? ברגל ובידע.
לקרוא, ללמוד ולהעמיד זה הרובד האחד, והשני – ללכת אותה, לחוות אותה בכל החושים – בראיית הנופים, בשמיעת הקולות, בטעם, בריח ובתחושה.
מקור לגישה זו ניתן למצוא, לטעמי, כבר בספר בראשית את הובטחה הארץ לראשונה לאברהם – ולעם ישראל זרעו. אך לא הבטחה "סתם" ניתנה אלא ציווי – להלך בארץ לאורכה ולרוחבה ולהכיר את הארץ.
אלוהים נתן את הארץ לאברהם, ולנו, בארבעה שלבים, תוך העמקת הציווי, המחויבות והקשר בינינו ובין הארץ:
בתחילה אברהם כלל אינו מקבל החלטה או ציווי אלא נלקח לדרך על-ידי אביו (בראשית י"א, ל"א): " ... וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ, וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ; וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם ... ".
ארץ ישראל היא אומנם היעד ואולם אין היא מובטחת להם ואין להם כל זיקה מיוחדת כלפיה, למעשה הם אפילו לא השלימו את המסע ועצרו בחרן עד שניתנה לאברהם ההוראה המפורשת להמשיך בדרך.
לאחר מות תרח מצווה אלוהים את אברהם לצאת לדרכו וללכת לארץ ישראל אך עדיין אין הוא מבטיח לו, או לזרעו, לרשת את הארץ (בראשית י"ב, א'): " ... וַיֹּאמֶר [השם] אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ ... ".
אברהם נשלח אל ארץ שאינו מכיר כי זה הציווי. אין לו קשר לארץ, זו אינה בחירתו והארץ גם לא מובטחת לו. לא שונה ציווי זה מיציאתו של אברהם עם תרח ממאור כשדים לחרן ונהפוך הוא- דווקא חרן מתוארת כ"ארצו", מולדתו" ו"בית-אביו" מהם עליו להיפרד וללכת לארץ ישראל שאף אינה נקראית אפילו בשמה אלא "הארץ אשר אראך" בלבד.
לאחר שאברהם מגיע לארץ ישראל הוא מתחיל לסייר בה וללמוד אותה (בראשית י"ב ה'-ט') " ... וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן. וַיַּעֲבֹר אַבְרָם, בָּאָרֶץ ... וַיֵּרָא [השם], אֶל-אַבְרָם, וַיֹּאמֶר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת ... וַיִּסַּע אַבְרָם, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה ... ".
מכאן אנו למדים שעד שלא התחיל אברהם לסייר וללמוד את הארץ לא קנה כל זכות בה ולא ניתנה לו כל הבטחה לגביה, ולדייק – גם בשלב זה לא קנה אברהם עצמו זכות בארץ אלא זרעו בלבד.
רק לאחר חזרתו של אברהם מירידתו מצרימה, וחזרתו לשוט בארץ (בראשית י"ג, ג'): " ... וַיֵּלֶךְ, לְמַסָּעָיו, מִנֶּגֶב, וְעַד-בֵּית-אֵל--עַד-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה, בֵּין בֵּית-אֵל, וּבֵין הָעָי ...", מקבל אברהם זכות מוחלטת בארץ – ואולם זכות שנרכשת במעשה ולא ניתנת סתם כך (בראשית י"ג, י"ד-י"ז): " ... [השם] אָמַר אֶל-אַבְרָם ... שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם--צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה. כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם ... קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ, לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ: כִּי לְךָ, אֶתְּנֶנָּה ... ".
למעשה אלוהים מצווה על אברהם שני ציוויים – לראות (להכיר ולדעת) את הארץ וללכת בה – רוצה ללמד שאין הארץ נמסרת אלא למי שמכירה, ברגליו ובידיעותיו.
לטעמי הזכות בארץ והאהבה לארץ נרכשים דרך ידע והיכרות עימה ולא בכל דרך אחרת. לא ניתן להיקשר אליה רק מסיפורים, מהבטחות או משטר קניין אלא חובה להכיר אותה ולהתחבר אליה - שכלית ופיסית.
הרבה מאלו שמספרים שהם "אוהבים" את פריז (או ונציה, לונדון, ניו-יורק) לא יכולים לספר על אף אחת מהן יותר מ-5 משפטים כלליים וילכו לאיבוד ברגע אם ישאירו אותם שלא בשדרה המרכזית. למה? כי מעולם לא טרחו ללכת אותן ברגליהם, לקרוא עליהן וללמוד אותן. ה"כיף" קיים (גם הסיסמאות) אבל לא ה"קשר" במובנו המלא של המילה.
כשאתם אוהבים או קשורים למשהו אתם יכולים לתאר אותו, לפרטי פרטיו, עברו, ההווה שלו ועתידו, במשך שעות. אתם רוצה להיות לצידו וללמוד אותו בכל מצביו.
כך בכלל וכך הקשר גם לארץ, לדעתי.
בדורות הקודמים (והאמת שגם בימינו) אנשים טיילו עם התנ"ך בידיים, אחרים (כמו מרק טווין) טיילו גם עם ספריהם של מטיילים גדולים שטיילו לפניהם ואחרים יצאו למסעות בעקבות תמונה, סיפור או אגדה – לחוות אותם במקומם.
אז צאו לשטח, ברגליים. ואם מצאתם כאן מאמר, פריט או דבר מה שעניין אתכם - תדפיסו אותו, צאו למקום וחברו בין הידע ובין הרגליים.