ספר ישן, ספר עתיק, ספר נדיר?

בין עולם האספנות, המשפט והשיח המקובל יש בלבול רב בין המונחים השונים ולעיתים אנחנו מבלבלים ביניהם גם לעניין החשיבות שלהם וגם לעניין ערכם הכספי.

אז מהו למעשה פריט "עתיק"?

ישנה ההגדרה שבחוק לפיה כל דבר שנוצר על-ידי אדם יצירות שנוצרו (לדוגמא: הודפסו) לפני שנת 1,700 לספירה מוגדרים כ"עתיקות".

חשוב לדעת שעל פי החוק בישראל אספן המחזיק למעלה מ-15 עתיקות (לא משנה מאיזה סוג) חייב להירשם אצל רשות העתיקות. למידע נוסף ניתן להיכנס לאתר רשות העתיקות.

ההגדרה ה"עממית" נוטה לעיתים להצמיד את ההגדרה "עתיק" כמעט לכל דבר ישן לפעמים מחוסר הבנה ולפעמים כדי להעלות את ערכו. כבר ראיתי פרסומים לגבי ספרים משנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20 שזכו להגדרה "עתיק" (אם נקבל את ההגדרה הזו אז חלק מהורינו הם "עתיקות" בעצמם).

מכונית "ענתיקה" יכולה להיות גם כזו בת 20 וכד'.

מבלי לפגוע במעמדם וחשיבותם קשה להתייחס לפריטי דפוס מהמאה ה-20 והלאה כ"עתיקים". עם זאת הם יכולים להיות פריטים בעלי ערך כספי עצום (ודי במחיר שבו נמכר עותק מהמהדורה הראשונה של "הארי פוטר" כדי להוכיח שלזמן לעיתים אין משמעות).

ראוי לציין ש"עתיק", בעברית מדוברת, הוא למעשה "ישן מאוד". על פי הפירוש המקובל למילה, ניתן להגדיר פריטים בני למעלה מ-100 שנה כ"עתיקים" ואולם אני מציע הגדרה מעט שונה, לפחות ביחס למפות.

אבן הבוחן שאני מציע - מפות פייר ז'אקוטאן

המיפוי הטופוגרפי הראשון של ארץ ישראל נעשה על ידי הקרטוגרף של נפוליאון במסע הכיבושים שלו גם בארץ ישראל 1799 והחילו על האזור, לראשונה, כללים טופוגרפיים ומדידות טריאנגולציות של חלקים מהארץ.

מפות ז'קוטין התפרסמו לראשונה בשנת 1808 בקנה מידה של 1:100,000 ומתארות, ב-47 מפות, את לוב, מצרים, סיני וחלקים מארץ ישראל (מפות 43-47). אולם, בשל היותן "סוד מדינה" (על פי הוראת נפוליאון - שניתן להבינה נוכח השימושיות הגבוהה שניתן לעשות בשיטת מיפוי מדוייקת זו) נאסרו לפרסום לציבור הרחב.

רק בשנת 1826, לאחר אישור פרסום המפות כ-8 שנים קודם לכן, יצאו המפות לאור במסגרת האלטס של ז'אקוטן בשנת 1818 ובאופן נרחב בשנת 1826.

גם לאחר תחילת עבודתו של ז'אקוטאן רוב המפות המשיכו להיות מופקות בדרך העתיקה (התיאורית ולא הטופוגראפית) ואולם בתוך עשורים בודדים שלטה המפה הטופוגראפית ברמה והפכה לברירת המחדל כאשר המפות הציוריות הפכו לפריט ארכאי (דבר המנסה להידמות לעתיק).

האם פריט עתיק הוא בהכרח נדיר או בעל ערך כספי?

כן ולא.

כמעט כל הפריטים (ספרים, מפות, תעודות וכד') העתיקים הם נדירים משום הסיבה הפשוטה שבדרך כלל אין הרבה עותקים מהם בנמצא בכלל ואלו שקיימים מצויים בדרך כלל בספריות או אוספים ולא זמינים לרכישה על-ידי אספנים פרטיים.

עם זאת כדי שהפריט יהיה גם בעל ערך כספי לא מספיק שלא יהיו הרבה עותקים ממנו אלא צריך שהביקוש לו יהיה גבוה מההיצע שלו.

באופן מפתיע לא מעט פריטים עתיקים אינם שווים יותר מכמה עשרות או מאות דולרים.

כדי שיהיה לפריט גם ערך כספי חייב להיות לו קודם לכן ערך מוסף אחר. הוא צריך להיות מבוקש בשל תוכנות או הקשרו.

באופן מפתיע לא פחות שוויה של המהדורה הראשונה של ספרי קריאה מבוקשים מהמאה ה-20 יקרה מהרוב המוחלט של הספרים העוסקים בארץ ישראל מהמאות ה-15 ולו מהסיבה שיש יותר אנשים שמעוניינים לרכוש אותם ולשלם עבורם סכומים ניכרים (עשרות ומאות אלפי ש"ח ומעלה).