אז כמה בתי מקדש היו?

בדרך כלל נהוג לחלק את תקופת בתי המקדש לבית ראשון ובית שני ואת הציפייה לבנייתו (או הופעתו) של בית המשפט בימינו ל"בית המקדש השלישי".

אבל אפשר לשאול גם כמה בתי מקדש היו – קרי: כמה מבנים שונים ונפרדים עמדו על הר הבית ושימשו כבית המקדש היהודי.

האם בנין שנהרס ונבנה מחדש הוא אותו ה"בית" או שמא מדובר בשני בתים שונים.

אין ספק שמבחינת התקופה אכן נכון לחלק את תקופות העבודה על הר הבית ל"בית ראשון" ו"בית שני" ואולם מבחינת המבנים עצמם, מבנים עצמאיים ושונים בצורתם לחלוטין, הרי שעמדו על הר הבית לא פחות מ-4 בתי מקדש, ועוד אחד שהיה רק בראשיתו.

 

בית המקדש הראשון – מקדש שלמה:

למעשה בניית בית המקדש על הר הבית החלה כבר בתקופת דוד המלך.

דוד מעלה את ארון הברית לירושלים כחלק מביצור מעמדה כבירתו ( " ...  וַיָּבִאוּ אֶת-אֲרוֹן [השם], וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ, בְּתוֹךְ הָאֹהֶל, אֲשֶׁר נָטָה-לוֹ דָּוִד; וַיַּעַל דָּוִד עֹלוֹת לִפְנֵי [השם], וּשְׁלָמִים ... שמואל ב', ו, יז) ואף מתחיל בהכנות לבניית בית מקדש של קבע (בניגוד לאוהל מועד אשר ליווה את בני ישראל מיציאת מצרים ועד לבניית בית-המקדש הראשון). בספר שמואל ב' וגם בספר דברי הימים א' מתואר שכבר בתקופת דוד המלך החל דוד לאסוף את החומרים הדרושים לבניית בית המקדש (" .... וְהִנֵּה בְעָנְיִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית-[השם], זָהָב כִּכָּרִים מֵאָה-אֶלֶף וְכֶסֶף אֶלֶף אֲלָפִים כִּכָּרִים, וְלַנְּחֹשֶׁת וְלַבַּרְזֶל אֵין מִשְׁקָל, כִּי לָרֹב הָיָה; וְעֵצִים וַאֲבָנִים הֲכִינוֹתִי, וַעֲלֵיהֶם תּוֹסִיף.  טו וְעִמְּךָ לָרֹב, עֹשֵׂי מְלָאכָה--חֹצְבִים, וְחָרָשֵׁי אֶבֶן וָעֵץ; וְכָל-חָכָם, בְּכָל-מְלָאכָה.  טז לַזָּהָב לַכֶּסֶף וְלַנְּחֹשֶׁת וְלַבַּרְזֶל, אֵין מִסְפָּר; קוּם וַעֲשֵׂה, וִיהִי [השם] עִמָּךְ... דברי הימים א, כב, יד-טו) וכך גם בספר דברי הימים (" ... וַיֹּאמֶר דָּוִיד, שְׁלֹמֹה בְנִי נַעַר וָרָךְ, וְהַבַּיִת לִבְנוֹת לַ[השם] לְהַגְדִּיל לְמַעְלָה לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת לְכָל-הָאֲרָצוֹת, אָכִינָה נָּא לוֹ; וַיָּכֶן דָּוִיד לָרֹב לִפְנֵי מוֹתוֹ. וַיִּקְרָא לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ וַיְצַוֵּהוּ לִבְנוֹת בַּיִת לַ[השם] אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל ... " דברים הימים א, כ"ב, ה).

דוד המלך אף רוכש את גורן ארוונה היבוסי (" ... וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-אֲרַוְנָה, לֹא כִּי-קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר, וְלֹא אַעֲלֶה לַיהוָה אֱלֹהַי, עֹלוֹת חִנָּם; וַיִּקֶן דָּוִד אֶת-הַגֹּרֶן וְאֶת-הַבָּקָר, בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים ... " שמואל ב', כד, כד) והקים בו את המזבח (" ... וַיִּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לַיהוָה, וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים ... " שמואל ב', כד, כה) שמהווה למעשה את עיקר העבודה בבית המקדש.

 

בבניית בית המקדש הראשון מתחיל שלמה המלך, במצוות אביו. לשם בניית בית המקדש פונה שלמה המלך לחירם מלך צור ורוכש ממנו ארצי לבנון לבניית בית המקדש אשר מועברים לשלמה בדרך הים עד ליפו ומשם מובלים לירושלים.

עוד מעמיד חירם מלך צור בעבור שלמה המלך את חירם משבט נפתלי, חרש נחושת, מתכת וזהב, לנהל את העבודות עבור שלמה המלך.

את עבודות הבניית מתחיל שלמה המלך בשנת מלכותו הרביעית ומסיים אותה בחודש חשוון (שנקרא באותה התקופה חודש "בול") לשנת מלוכותו ה-11 – סך הכל כ-7 שנות בנייה (" ... בַּשָּׁנָה, הָרְבִיעִית, יֻסַּד, בֵּית [השם]--בְּיֶרַח, זִו.  לח וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל, הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, כָּלָה הַבַּיִת, לְכָל-דְּבָרָיו וּלְכָל-מִשְׁפָּטָו; וַיִּבְנֵהוּ, שֶׁבַע שָׁנִים ... מלכים א, ו, לז-לח).

תיאור בית-המקדש הראשון מפורט בפירוט רב בתנ"ך (" ... וְהַבַּיִת, אֲשֶׁר בָּנָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לַיהוָה--שִׁשִּׁים-אַמָּה אָרְכּוֹ, וְעֶשְׂרִים רָחְבּוֹ; וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה, קוֹמָתוֹ.  ג וְהָאוּלָם, עַל-פְּנֵי הֵיכַל הַבַּיִת--עֶשְׂרִים אַמָּה אָרְכּוֹ, עַל-פְּנֵי רֹחַב הַבָּיִת; עֶשֶׂר בָּאַמָּה רָחְבּוֹ, עַל-פְּנֵי הַבָּיִת.  ד וַיַּעַשׂ לַבָּיִת, חַלּוֹנֵי שְׁקֻפִים אֲטוּמִים.  ה וַיִּבֶן עַל-קִיר הַבַּיִת יצוע (יָצִיעַ), סָבִיב, אֶת-קִירוֹת הַבַּיִת סָבִיב, לַהֵיכָל וְלַדְּבִיר; וַיַּעַשׂ צְלָעוֹת, סָבִיב.  ו היצוע (הַיָּצִיעַ) הַתַּחְתֹּנָה חָמֵשׁ בָּאַמָּה רָחְבָּהּ, וְהַתִּיכֹנָה שֵׁשׁ בָּאַמָּה רָחְבָּהּ, וְהַשְּׁלִישִׁית, שֶׁבַע בָּאַמָּה רָחְבָּהּ:  כִּי מִגְרָעוֹת נָתַן לַבַּיִת סָבִיב, חוּצָה, לְבִלְתִּי, אֲחֹז בְּקִירוֹת-הַבָּיִת.  ז וְהַבַּיִת, בְּהִבָּנֹתוֹ--אֶבֶן-שְׁלֵמָה מַסָּע, נִבְנָה; וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל-כְּלִי בַרְזֶל, לֹא-נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ.  ח פֶּתַח, הַצֵּלָע הַתִּיכֹנָה, אֶל-כֶּתֶף הַבַּיִת, הַיְמָנִית; וּבְלוּלִּים, יַעֲלוּ עַל-הַתִּיכֹנָה, וּמִן-הַתִּיכֹנָה, אֶל-הַשְּׁלִשִׁים.  ט וַיִּבֶן אֶת-הַבַּיִת, וַיְכַלֵּהוּ; וַיִּסְפֹּן אֶת-הַבַּיִת גֵּבִים, וּשְׂדֵרֹת בָּאֲרָזִים.  י וַיִּבֶן אֶת-היצוע (הַיָּצִיעַ) עַל-כָּל-הַבַּיִת, חָמֵשׁ אַמּוֹת קוֹמָתוֹ; וַיֶּאֱחֹז אֶת-הַבַּיִת, בַּעֲצֵי אֲרָזִים.  {פ}
יא וַיְהִי, דְּבַר-[השם], אֶל-שְׁלֹמֹה, לֵאמֹר.  יב הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר-אַתָּה בֹנֶה, אִם-תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי תַּעֲשֶׂה, וְשָׁמַרְתָּ אֶת-כָּל-מִצְוֺתַי, לָלֶכֶת בָּהֶם--וַהֲקִמֹתִי אֶת-דְּבָרִי אִתָּךְ, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל-דָּוִד אָבִיךָ.  יג וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא אֶעֱזֹב, אֶת-עַמִּי יִשְׂרָאֵל.  {פ}
יד וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת-הַבַּיִת, וַיְכַלֵּהוּ.  טו וַיִּבֶן אֶת-קִירוֹת הַבַּיִת מִבַּיְתָה, בְּצַלְעוֹת אֲרָזִים--מִקַּרְקַע הַבַּיִת עַד-קִירוֹת הַסִּפֻּן, צִפָּה עֵץ מִבָּיִת; וַיְצַף אֶת-קַרְקַע הַבַּיִת, בְּצַלְעוֹת בְּרוֹשִׁים.  טז וַיִּבֶן אֶת-עֶשְׂרִים אַמָּה מירכותי (מִיַּרְכְּתֵי) הַבַּיִת, בְּצַלְעוֹת אֲרָזִים, מִן-הַקַּרְקַע, עַד-הַקִּירוֹת; וַיִּבֶן לוֹ מִבַּיִת לִדְבִיר, לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים.  יז וְאַרְבָּעִים בָּאַמָּה, הָיָה הַבָּיִת--הוּא, הַהֵיכָל לִפְנָי.  יח וְאֶרֶז אֶל-הַבַּיִת, פְּנִימָה, מִקְלַעַת פְּקָעִים, וּפְטוּרֵי צִצִּים:  הַכֹּל אֶרֶז, אֵין אֶבֶן נִרְאָה.  יט וּדְבִיר בְּתוֹךְ-הַבַּיִת מִפְּנִימָה, הֵכִין, לְתִתֵּן שָׁם, אֶת-אֲרוֹן בְּרִית [השם].  כ וְלִפְנֵי הַדְּבִיר עֶשְׂרִים אַמָּה אֹרֶךְ וְעֶשְׂרִים אַמָּה רֹחַב, וְעֶשְׂרִים אַמָּה קוֹמָתוֹ, וַיְצַפֵּהוּ, זָהָב סָגוּר; וַיְצַף מִזְבֵּחַ, אָרֶז.  כא וַיְצַף שְׁלֹמֹה אֶת-הַבַּיִת מִפְּנִימָה, זָהָב סָגוּר; וַיְעַבֵּר ברתיקות (בְּרַתּוּקוֹת) זָהָב, לִפְנֵי הַדְּבִיר, וַיְצַפֵּהוּ, זָהָב.  כב וְאֶת-כָּל-הַבַּיִת צִפָּה זָהָב, עַד-תֹּם כָּל-הַבָּיִת; וְכָל-הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר-לַדְּבִיר, צִפָּה זָהָב.  כג וַיַּעַשׂ בַּדְּבִיר, שְׁנֵי כְרוּבִים עֲצֵי-שָׁמֶן:  עֶשֶׂר אַמּוֹת, קוֹמָתוֹ.  כד וְחָמֵשׁ אַמּוֹת, כְּנַף הַכְּרוּב הָאֶחָת, וְחָמֵשׁ אַמּוֹת, כְּנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִית; עֶשֶׂר אַמּוֹת, מִקְצוֹת כְּנָפָיו וְעַד-קְצוֹת כְּנָפָיו.  כה וְעֶשֶׂר, בָּאַמָּה, הַכְּרוּב, הַשֵּׁנִי:  מִדָּה אַחַת וְקֶצֶב אֶחָד, לִשְׁנֵי הַכְּרֻבִים.  כו קוֹמַת הַכְּרוּב הָאֶחָד, עֶשֶׂר בָּאַמָּה; וְכֵן, הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי.  כז וַיִּתֵּן אֶת-הַכְּרוּבִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַפְּנִימִי, וַיִּפְרְשׂוּ אֶת-כַּנְפֵי הַכְּרֻבִים, וַתִּגַּע כְּנַף-הָאֶחָד בַּקִּיר, וּכְנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי נֹגַעַת בַּקִּיר הַשֵּׁנִי; וְכַנְפֵיהֶם אֶל-תּוֹךְ הַבַּיִת, נֹגְעֹת כָּנָף אֶל-כָּנָף.  כח וַיְצַף אֶת-הַכְּרוּבִים, זָהָב.  כט וְאֵת כָּל-קִירוֹת הַבַּיִת מֵסַב קָלַע, פִּתּוּחֵי מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים וְתִמֹרֹת, וּפְטוּרֵי, צִצִּים--מִלִּפְנִים, וְלַחִיצוֹן.  ל וְאֶת-קַרְקַע הַבַּיִת, צִפָּה זָהָב--לִפְנִימָה, וְלַחִיצוֹן.  לא וְאֵת פֶּתַח הַדְּבִיר, עָשָׂה דַּלְתוֹת עֲצֵי-שָׁמֶן; הָאַיִל מְזוּזוֹת, חֲמִשִׁית.  לב וּשְׁתֵּי, דַּלְתוֹת עֲצֵי-שֶׁמֶן, וְקָלַע עֲלֵיהֶם מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים וְתִמֹרֹת וּפְטוּרֵי צִצִּים, וְצִפָּה זָהָב; וַיָּרֶד עַל-הַכְּרוּבִים וְעַל-הַתִּמֹרוֹת, אֶת-הַזָּהָב.  לג וְכֵן עָשָׂה לְפֶתַח הַהֵיכָל, מְזוּזוֹת עֲצֵי-שָׁמֶן, מֵאֵת, רְבִעִית.  לד וּשְׁתֵּי דַלְתוֹת, עֲצֵי בְרוֹשִׁים; שְׁנֵי צְלָעִים הַדֶּלֶת הָאַחַת, גְּלִילִים, וּשְׁנֵי קְלָעִים הַדֶּלֶת הַשֵּׁנִית, גְּלִילִים.  לה וְקָלַע כְּרוּבִים וְתִמֹרוֹת, וּפְטֻרֵי צִצִּים; וְצִפָּה זָהָב, מְיֻשָּׁר עַל-הַמְּחֻקֶּה.  לו וַיִּבֶן אֶת-הֶחָצֵר הַפְּנִימִית, שְׁלֹשָׁה טוּרֵי גָזִית; וְטוּר, כְּרֻתֹת אֲרָזִים... " מלכים א, ו, ב-לו)

 

לבית המקדש של שלמה מאפיינים ייחודיים וביניהם:

עמודי יכין ובועז – עמודי נחושת שעומדים בפתח בית המקדש;

הכרובים שהוצבו בקודש הקודשים, גובהם 10 אמות (כ-4.67 מ') ויחדיו נגעו זה בזה ובשני הקירות הנגדיים שבקודש הקודשים;

ימת הנחושת (או "ים של שלמה") – מתקן לאגירת מים לעבודת המקדש.

עיקר הבית היה בנוי עץ (וזאת אנו לומדים הן מהזמנת העצים לבנייתו מחירם מלך צור והן מתיאור חורבנו על-ידי שריפתו באש) אשר צופה זהב.

 

בית המקדש הראשון עמד על כנו כ-410 שנים, ככל הידוע לנו מהמקורות ללא שינויים מהותיים במבנהו ומראהו, עד לחורבנו על ידי נבוזראדן, שר הצבא של נבוכדנאצר מלך בבל, בשנת 586 לפנה"ס (" ... וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ--הִיא שְׁנַת תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל:  בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים, עֶבֶד מֶלֶךְ-בָּבֶל--יְרוּשָׁלִָם.  ט וַיִּשְׂרֹף אֶת-בֵּית-[השם], וְאֶת-בֵּית הַמֶּלֶךְ; וְאֵת כָּל-בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת-כָּל-בֵּית גָּדוֹל, שָׂרַף בָּאֵשׁ ... " מלכים ב', כה, ח-ט).

על פי ספר המתואר בספר מלכים ב' חרב בית המקדש הראשון בז' באב (" ... וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ ..." מלכים ב, כה, ח) ואילו לפי המתואר בספר ירמיהו נחרב בית המקדש ב-10 לחודש אב (" ...  וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ ... " ירמיהו, נב, יב).

חז"ל יישבו סתירה זו בתלמוד הבבלי מסכת תענית וקבעו שלהלכה יהא יום התענית ב-9 באב.

ועוד קבעו חז"ל כי " ... מקדש ראשון מפני מה חרב מפני ג' דברים שהיו בו ע"ז [עבודה זרה] וגלוי עריות ושפיכות דמים ... " (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ט', עמוד ב').

לאחר חורבן בית המקדש הראשון יצאה הנהגת העם לגלות בבל.

ירמיהו מבכה את חורבן ירושלים. תרשים מתוך תנ"ך נוצרי משנת 1519

לגבי בית המקדש השני (תקופת בית שני) אנו כבר מדברים על 3 מבנים שונים בתכלית, בצורתם ובגודלם, אשר עמדו על הר הבית.

 

בית המקדש השני "הראשון" – מקדש שבי בבל:

כ-50 לאחר חורבן בית המקדש, בשנת 538  לפנה"ס, הורשו יהודי בבל לחזור לארץ ישראל מכוח הצהרת כורש וכ-42,000 איש (ככל הנראה מדלת העם שבבבל) אכן חוזרים לארץ ישראל ולירושלים.

בהובלת יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול וזרובבל בן שאלתיאל (נצר לבית דוד) החלה בניית בית המקדש השני.

ואולם הקמת בית המקדש לא היתה משימה פשוטה לעם שחזר לארץ-ישראל וזאת מכמה סיבות:

  1. לוגיסטית קשה עד מאוד לגייס את אנשי המקצוע המתאימים ואת האמצעים לכלכל אותם ולשלם להם לבניית בית-מקדש.
  2. גם חומרי הגלם לא עמדו זמינים לעם שחזר לירושלים.
  3. האוכלוסייה המקומית, אשר היתה מורכבת חלקה מהתושבים המקוריים שלא גלו לבבל (שהיו למעשה דלת העם המקורי) ובערבוב אוכלוסייה מקומית אחרת (כדוגמת השומרונים) הרימה קשיים רבים על ההקמה מחדש של בית-המקדש ובפרט כאשר לא צירפו אותם לעבודות ההקמה וכשותפים שווים לעם שחזר מבבל.

רק לאחר התערבות דריווש מלך פרס, מושלמת בניית בית המקדש השני, בשנת 516 לפנה"ס לערך (כ-70 שנה לאחר חורבנו).

למרבה הצער מקדש שבי ציון לא היה גדול או מפואר כמקדש שלמה ואף נחשב למאכזב ופשוט למראה. כך ולמשל מתואר בספר עזרא שכאשר ראו זקני העדה, שזכרו את מקדש שלמה, את המקדש החדש, הם פרצו בבכי בשל הפער בין הפאר של מקדש שלמה והפשטות של המקדש החדש (" ... וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים, אֲשֶׁר רָאוּ אֶת-הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיָסְדוֹ--זֶה הַבַּיִת בְּעֵינֵיהֶם, בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל ... " עזרא, ג', יב) עד כדי שקול הבכי גבר על קולות השמחה בחנוכת המקדש (" ... וְאֵין הָעָם, מַכִּירִים קוֹל תְּרוּעַת הַשִּׂמְחָה, לְקוֹל, בְּכִי הָעָם ... " עזרא, ג', יג).

 

בית המקדש השני "השני" – בית המקדש ההלניסטי (השלישי):

מקדש שבי בבל לא עמד בתצורתו המאכזבת עד לידי הורדוס. מתיאורי בית-המקדש בתקופה ההלניסטית, וממקורות חיצוניים, אנו למדים כי "בין לבין" הוקם בית מקדש גדול, הכולל אספקת מים סדירה ומבנה מפואר.

 

כך למשל מתואר באיגרת אריסטאס (המתוארכת לכל המאוחר לשנים 100-150 לפנה"ס) ביקור בירושלים ובהר הבית כאשר שם מתואר בית מקדש הבנוי בפאר והדר, מוקף חומות גבוהות בגובה 70 אמות, חצרו מרוצפת ומערכת של תעלות ניקוז מטהרות את המקום במהירות מדם הקרבנות.

אין ספק שבית המקדש המתואר באיגרת אריסטאס לא יכול להיות בית המקדש של שבי ציון המתואר בדלותו ושממילא לא יכול היה להיות בניין מפואר בעל מערכות משוכללות כל כך.

 

גם ספר בן סירא (אחד מהספרים החיצוניים שמתוארך לכל היותר לשנת 180 לפנה"ס לערך) מתאר בניית בניין חדש ומפואר על פני בית-המקדש של שבי ציון.

לפי תיאור ספר בן סירא הרי ששמעון בן יוחנן הכהן הגדול (שמעון הצדיק) חיזק והרחיב את בית המקדש, (" ... אשר בדורו נפקד הבית, ובימיו חזק היכל ... " ספר בן סירא, נ', ב' ובגרסה אחרת של ספר בן סירא, המתורגן מיוונית, נכתב " ... אשר בימיו הונחו היסודות להגבהה כפולה ונבנה מעוז הגבוה מסביב להיכל ... ").

יצויין כי שמעון הצדיק מושווה לבנאי בית-המקדש השני של שבי ציון, יהושע בן יהוצדק וזרובבל בן שאלתיאל, וניתן ללמוד גם מהשוואה זו על היקף העבודות והשינויים שבוצעו בתקופה ההלניסטית.

 

גם עיון בספרי המכבים מלמד שהמקדש שטוהר על ידם היה מבנה מידות מפואר שכלל ביצורים וחצרות ואינו עומד בקנה אחד עם מקדש שבי ציון המתואר בספר עזרא.

 

מתאריכיהם של מקורות אלו אפשר ללמוד כי בית המקדש ההלניסטי לא נבנה בתקופה החשמונאית או לאחר טיהור בית-המקדש על-ידי המכבים אלא במאה ה-3 לערך לפני הספירה בתקופה ההלניסטית ועבר שיפוצים נרחבים לאורך התקופות (בשל שוד אוצרותיו והמלחמות השונות) עד לימי הורדוס.

 

בית המקדש השני "השלישי" – מקדש הורדוס (הרביעי):

קשה מאוד לקשור בין בית המקדש שקדם למקדש הורדוס לזה שהורדוס הקים (והוחרב על ידי טיטוס), עליו אמרו חז"ל " מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו " ( בבא בתרא, ד, א), לא בגודלו, לא בהיקפו ולא בפארו.

הורדוס, גם כדי "להוכיח עצמו" כמלך היהודים וגם בהיותו אחד מגדולי בנאי ארץ ישראל (אם לא הגדול שבהם) מבקש לבנות בית מקדש מפואר וגדול יותר מכל מה שהיה לפניו ויוסף בן מתתיהו (יוספוס פלאביוס) מתאר את רצונו " ... סבור היה שמפעל זה שלו יהיה מהולל מכל מה שעשה - והוא יהיה לו לזכר עולם ... " (קדמוניות היהודים ט"ו, 380).

בשת 19 לפנה"ס מכנס הורדוס את ראשי העם בתיאטרון ומודיע להם על כוונתו. על פי המתואר בספרו של יוסף בן-מתתיהו  (יוספוס פלאוויוס) כאשר הורדוס הודיע על כוונתו לבניית בית המקדש החדש חששו ראשי הקהילה היהודית כי מדובר בתכסיס על מנת להרוס את בית-המקדש או לטמא אותו.

למרות שספק רב אם היה בכוחם של העם או מנהיגיו להתנגד לרצונו של הורדוס, אשר היה ידוע כשליט תקיף ואף אכזר (וישנה האמירה המיוחסת לאוגוסטוס קיסר על הורדוס " עדיף להיות חזירו של הורדוס מאשר בנו " מספרו של מקרוביוס) ובפרט לאור נטיותיו ההלניסטיות-רומאיות המובהקות, הרי שבסופו של דבר הם מתרצים, מאמינים בכנות כוונותיו של הורדוס ולא נוצרת מרידה או התקוממות נוכח העבודות האדירות והנרחבות בהר הבית.

כחלק מהתחייבותו התחייב הורדוס כי עבודת הקורבנות לא תפסיק, כי לא ייהרס הקודש טרם הקמת הבית החדש וכי ישמור על כללי הטהרה בהר הבית (ובכלל זה הכשיר כ-1,000 כוהנים בעבודות הבניה אשר נעשו באזורים הקדושים).

 

תחילת העבודה מתוארכת לשנת 22 לפנה"ס לערך כאשר הורדוס מבקש להרחיב את רחבת בית-המקדש ולבנות בית גדול ומפואר.

בניית בית המקדש של הורדוס ערכה כ-9 שנים (למרות שיש ויכוח בין החוקרים לגבי המועד המדויק ואף נמצאו ממצאים שמעידים שהבנייה המשיכה גם לאחר מותו של הורדוס – ראו לדוגמא כאן) ובוצעה על ידי כ-10,000 פועלים, ביניהם, כאמור, כ-1,000 כוהנים אשר הוכשרו כבנאים לביצוע העבודות במתחם הקדוש.

הורדוס פעל להרחבת רחבת בית המקדש והגדלתה על ידי בניית קירות תומכים אשר תומכים הן בפסגת הר המוריה והן בגבעה שלדרומו (כאשר קיר התמך המערבי הינו הכותל המערבי המוכר לנו עד היום) ומקים רחבה מוגבהת. כך הוגדל מתחתם בית המקדש מכ-500X500 אמה (כ-250X250 מטר) לגודל המוכר לנו כיום.

בין הקירות התומכים נמנו קשתות אשר נושאות את הרחבה עצמה. בדרך זו הוגדל מתחם הר הבית מהר המוריה גם לשטח שמסביבו בעיקר בחלקיו הצפוניים והדרומיים ובמקצת בחלקו המערבי.

מנורת בית המקדש מתוך ספרו של Schedel משנת 1493 Nuremberg Chronicle

בית המקדש השלישי – בית המקדש של של יוליאנוס (החמישי):

בשנת 361 (לאחר 31 שנים של אימפריה רומית נוצרית מאז הקיסר קונסטנטינוס) עלה לשלטון ברומא הקיסר יוליאנס (Iulianus) שידוע גם כ"יוליאנוס הכופר".

יוליאנוס היה במהותו הלניסטי וביקש להחזיר את ההלניזם לשליטה באימפריה הרומית על פני הנצרות.

למרות שחיבה רבה ליהדות לא היתה ליוליאנוס (ובכתביו הוא אף גינה את היהדות) הרי ששנאתו לנצרות היתה גדולה אף מזו.

ב-19 ביולי 362 הוא נפגש עם מנהיגי היהודים באנטיוכיה וחקר מדוע אינם מקריבים קורבנות לאלוהיהם (במטרה להזמין את תשובתם שתהיה משום בקשה רשמית). לאור תשובתם כי אינם יכולים להקריב אלא בבית המקדש שחרב מורה יוליאנוס ליהודים " לחזור למולדתם ולהקים מחדש את המקדש ולחדש את השלטון כדרך אבותיהם " כאשר יוליאנוס אף מתחייב לסייע בהשגת חומרי הגלם.

הקמת בית המקדש וחידוש הקורבנות הינה חלק מהתפיסה הלניסטית של יוליאנוס אבל נראה שנועדה גם להתנצחות עם הנצרות והוכחה כי הברית עם היהודים לא פסקה בישו.

בהתאם להכרזת יוליאנוס מתקבצים יהודים מהתפוצות בירושלים החל מסתיו 362 ועד אביב 363 ובמרץ 363 אף מודיע יוליאנוס ליהודי בבל (ערב מלחמתו בפרסים) כי " אני מקומם בכל המרץ את המקדש החדש לאל העליון ".

על פי ההיסטוריון של יוליאנוס, אמיאנוס מרקלינוס, הרי שיוליאנוס אף מינה את אליפיוס מאנטיוכיה מטעמו על הביצוע המהיר של העבודות. ראשית נעשו עבודות של הרס ופינוי יסודות המבנה שעמד על הר הבית (סביר ומדובר יום ביסודות המקדש האלילי ליופיטר שהוקם על-ידי אדריאנוס כחלק מהפיכתה של ירושלים ל'איליה קפיטולינה' או שילוב של השניים).

הסברה המקובלת היא שאת אבן הפינה למקדש החדש הניחו בל"ג בעומר 363 (18 במאי של אותה שנה)  בדומה לבתי המקדש הראשונים (מקדש שלמה ומקדש שבי ציון) שבנייתם גם היא החלה בחודר אייר.

ישנם מקורות שונים לגבי הפסקת העבודות בסמוך לתחילתן כאשר מרקלינוס מתאר אש שפרצה באתר ואילו מקורות נוצריים מתארים בנוסף גם התפוצצות, רעידת אדמה וסימנים דתיים שונים (כדוגמת צלבים שריחפו באוויר) שאירעו עם התחלת הקמת המקדש אשר הביאו להפסקת העבודות בו. אכן ידוע שבעת תחילת העבודות (אביב שנת 363) התרחשה רעידת אדמה באזור ירושלים אשר יכולה להסביר את הפסקת העבודה מחד והאגדות הקשורות בהפסקת בניית בית המקדש מאידך.

מכאן או מכאן ב-26 ביוני 363 מת יוליאנוס בקרס עם הפרסים. יורשו, יוביאנוס (Jovianus), היה נוצרי אשר החזיר את מעמדה של הנצרות כדת האימפריה הרומית (כאשר יוליאנוס היה למעשה הקיסר הפאגני האחרון) ובכך בא הקץ על הקמתו מחדש של בית המקדש וחידוש הקורבנות.

 

חשוב לזכור כי הקמתו מחדש של בית-המקדש מוצאת את היהודים בכלל ובארץ ישראל בפרט בשלהי תקופת האמוראים כאשר מאז חורבן בית-המקדש בשנת 70 ההנהגה עברה מהכוהנים אל החכמים.

אחרי כישלון מרד בר כוכבא (בשנת 136) והשבר הגדול שפקד את העם לאחריו נקטו החכמים גישה מסתייגת, דתית ולאומית, מכל ניסיון מרידה עתידי ואף תחושות לאומיות - בין השאר ב"שלושת השבועות" (לא למרוד באומות, לא לעלות בחומה ולא לדחוק את הקץ).

ניסיון להקים מחדש את בית-המקדש בהחלט נתפס כפעולה לאומית ואף ישנם תיאורים של התעוררות לאומית יהודית בארץ ישראל כתוצאה מכך – דבר שעלול היה להביא בעתיד לעימותים נוספים עתידיים כדוגמת המרידות הכושלות הקודמות.

יש גם לזכור כי בשנת 363 אנו מצויים לאחר כ-300 שנות שלטון החכמים והרפורמה הדתית הנרחבת שהושלמה ברובה עד לאותה עת של מעבר ממיקוד של קורבנות ומרכזיות העבודה לתפילה והובלת החכמים. יכול והקמת בית-מקדש נתפסה על ידם כערעור שלטונם זה ולא היתה רצויה על ידם ממילא, אידאולוגית ופוליטית כאחד.

נראה שלא בכדי אין כמעט כל התייחסות במקורות היהודיים לניסיון להקים מחדש את בית-המקדש כמצוות יוליאנוס והניסיון, הקצר בסופו של דבר, אינו מאוזכר כמעט כלל ולמעשה נמחק מהתודעה הלאומית כמעט לחלוטין.

 

לסיכום:

מספר מבנים, שונים בצורתם, גודלם ופארם, זכו לעמוד על הר הבית ולהיקרא בית המקדש.

מקדש שלמה – על פי המסורת היהודית הוקם בשנת 832 לפנה"ס ונחרב על-ידי הבללים בשנת 422 לפנה"ס (סך הכל כ-410 שנים). בעיקרו בנוי מעץ מצופה זהב ברב פאר.

מקדש שבי ציון – נחנך בשנת 516 לפנה"ס ונבנה בדלות יחסית עקב מצוקת השעה. עמד על כנו כ-236 שנים והוחלף על ידי המקדש ההלניסטי שנבנה בהובלתו של שמעון הצדיק.

המקדש ההלניסטי החליף למעשה את בית-המקדש של שבי בבל והוקדם בהובלתו של שמעון הצדיק.

ככל הנראה תיאור המקדש במשנה הוא תיאור המקדש ההלניסטי וזאת לפי הפערים בין הידוע לנו על מקדש הורדוס והמתואר במשנה. בית מקדש זה עמד על כנו כ-234 שנים עד לבניית מקדש הורדוס.

מקדש הורדוס על פי המסורות נחנך בשנת 20 לפנה"ס לערך. היה גדול ומפואר מהמקדשים שעמדו לפניו ועמד על כנו כ-90 שנה עד להחרבתו על-ידי הרומאים בשנת 70.

תחילת בנייתו של בית המקדש בהוראת הקיסר יוליאנוס – מיזם שהחל ונקטע באיבו בשנת 363 לספירה.

 

חשוב לציין עם זאת שההתייחסות לשלושת המבנים שקיימו את בית-המקדש השני כאחד נובעת מהעובדה שלאורך כל התקופה (למעט בשנות מרד החשמונאים) לא פסקה עבודתה הקורבנות ולמעשה גם כאשר הרסו ובנו את בית-המקדש עצמו מחדש לא פגעו במזבח עצמו ולא הופסקה העבודה.

משכך ההתייחסות לשלושת המבנים, שהתקיימו ברצף אחד מהקמת המזבח על ידי שבי ציון ועד לחורבן הבית על-ידי טיטוס, כ"בית המקדש השני" הינה התייחסות נכונה.

כן חשוב לציין כי לפי חז"ל בית המקדש השני עמד על כנו 420 שנים בלבד (הוקם על ידי שבי גלות בבל בשנת 350 לפנה"ס בימי דריווש השני) ולא כ-586 שנים לפי המחקר ההיסטורי (לפיו הקמת המקדש על ידי גולי בבל אירעה בימי דריווש הראשון בשנת 516 לפנה"ס לערך).

פער זה של 166 שנים ידוע כ"שנים החסרות" והוא מוקד לדיון רב שנים ודעות רבות.

עם זאת אין בעצם השנים האחרות כדי לשלול את הראיות לקיומו של בית-המקדש ההלניסטי ואת המסקנה כי בימי בית שני עמדו 3 בתים שונים במראה ותכנונם שהחליפו זה את זה עד לחורבן הבית בשנת 70.

תגובה אחת

  1. שלמה אבן-זהר ב- 03/08/2020 בשעה 07:02

    מאמר מעולה מעניין מאד!